פסקי דין בהליכים עקרוניים בהם ייצג המשרד

מניעת העברת עובדת מתפקידה עקב אפליה מחמת גיל

סע"ש 45014-05-16 נינה שרצקי ציביאק נ' בנק דיסקונט לישראל
ניתן ביום 29.6.16

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי התובעת הופלתה מחמת גילה עת הוחלט להעבירה מתפקידה לתפקיד אחר בבנק והורה על השארתה בתפקידה.
התובעת עבדה בתפקידה האחרון כמדריכה במוזיאון הבנק "הרצללינבלום". בגיל 63 לאחר 23 שנים בתפקידי הדרכה בבנק החליט הבנק להעביר את התובעת לתפקיד פקידה זוטרה, תוך פגיעה בשכרה. לטענת הבנק, העברתה של התובעת מתפקידה בוצעה במסגרת רה-ארגון בבנק, והבחירה בה דווקא, מבין יתר המדריכים במוזיאון, נבעה מכך שהערכת העובד שלה הייתה נמוכה יותר. בית הדין קבע כי שיטת שקלול הציונים של הנתבע אינה מאפשרת להסתמך עליה בבחינת תפקוד התובעת, וכן קבע כי פער של מחצית הנקודה בין הערכת העובד של התובעת לזו של העובד שהקדים אותה אשר גילו לא גולה - פער בו תלתה הנתבעת את יהבה - אין בו כדי להרים את הנטל המוטל עליה להראות כי פעלה משיקולים ענייניים בבחירת התובעת דווקא. נקבע כי בהתחשב בוותקה, ניסיונה ושביעות הרצון מתפקודה של התובעת, מחד, והימנעות הנתבעת מהצגת נתונים לעניין תפקוד העובדים וגילאיהם, הרי שהנתבעת לא הציגה ראשית ראיה לקיומם של שיקולים ענייניים. עוד קבע בית הדין כי לתובעת לא ניתנה זכות הטיעון וכי ההחלטה על ניודה הייתה כבר מעשה עשוי עוד בטרם זו הובאה לידיעתה. לאור אלו זכתה התובעת לצו זמני המורה על הותרתה בתפקידה עד לתום בירור התביעה העיקרית.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

זכאות יו"ר דירקטוריון פעיל בחברה ממשלתית לשכר עבודה

סע"ש 23351-02-13 ד"ר רענן כהן נ' מדינת ישראל - רשות החברות הממשלתיות ואח'
ניתן ביום 18.2.16

הנתבע, בעבר שר בממשלת ישראל, כיהן כיו"ר דירקטוריון בנתבעת, אשר הינה חברה ממשלתית. התובע מונה כדירקטור בנתבעת ביום 17.1.11 ומינויו הפורמאלי כיו"ר דירקטוריון חל ביום 27.6.11. ביום 21.8.11 אישר שר האוצר תשלום ליו"ר דירקטוריון פעיל בחברה ממשלתית מסוגה של הנתבעת 2 בגובה 50% משכר מנכ"ל בחברה ממשלתית. ביום 30.3.11 התקיימה ישיבת דירקטוריון בה הסכימו כל הנוכחים כי תתבצע פניה למנהל רשות החברות הממשלתיות על מנת לאשר לתובע שכר זה. רק ביום 27.12.11 החליטה וועדת הסיווג על תשלום שכר התובע, וזאת רק החל מיום 21.8.11 ועד ליום 31.12.12. אף הגמול המאושר בגין תקופה זו שולם רק בסמוך להגשת התביעה.
בית הדין דחה את טענת הנתבעת 1 לפיה בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. אמנם הכלל הינו כי דירקטור הפועל רק במסגרת תפקידו בדירקטוריון, אף אם מקבל על כך משכורת, אינו נחשב כעובד. ואולם, אפשר שדירקטור יתקשר עם החברה בחוזה עבודה ואז ניתן יהיה לראותו כבעל תפקיד כפול. נקבע כי הנטל על התובע להוכיח ששימש גם כעובד החברה, במקביל להיותו דירקטור, והתובע הרים נטל זה משעמד בשלושה מבחנים אותם קבע בית הדין: 1) ניתן להבחין בין פעילותו כעובד לבין פעילותו כדירקטור 2) ניתן לקבוע את שכרו כעובד. 3) הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי ולא פיקציה. נקבע כי התובע הקדיש ממיטב זמנו ומרצו לטובת הקמת החברה וניהולה וכי הוא היה מעורב בכל הליכי ההקמה מעבר להליכי פיקוח ובקרה הנדרשים מיו"ר דירקטוריון, וכל זאת בהתאם להחלטות שהתקבלו בחברה על ידי כל הגורמים המעורבים, לרבות שרת החקלאות, בכירי משרד האוצר ומנכל רשות החברות הממשלתיות. יתרה מכך, התובע הציג חוזר שכר של רשות החברות הממשלתיות והראה כי מצוי בו הסכם עבודה אישי לתפקיד יו"ר דירקטוריון, במסגרתו מוענקים תנאים המוענקים לעובדים.
סוגיה נוספת בה הכריע בית הדין, הינה שאלת מועד תחילת כהונתו של התובע כיו"ר דירקטוריון. נקבע כי אין די בבחירת הדירקטוריון למנות אחד מחבריו לתפקיד יו"ר, ודרוש הליך תלת שלבי כקבוע בסעיף 24(א) לחוק החברות הממשלתיות. רק ביום 27.6.11 התקיימו כל שלבי ההליך. נקבע כי חרף העובדה שמדיניות שר האוצר באשר לשכר יו"ר פעיל בגובה 50% משכר מנכ"ל התקבלה רק ביום 21.8.11, הרי שעדיין יש לקבוע כי התובע זכאי לתשלום השכר מיום 27.6.11. זאת מאחר ובפעולתה לאישור השכר התנהלה הרשות תוך שיהוי ניכר ובלתי מוסבר. מנהל הרשות השתהה עם הפניה לשר האוצר במשך 4 חודשים, עד ליום 21.8.11, ואילו שר האוצר אישר את הבקשה עוד באותו היום. לפיכך נקבע כי התובע זכאי לשתי משכורות נוספות בגובה 50% משכר מנכ"ל (בגין התקופה 27.6.11 - 21.8.11) עוד נקבע כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב כאשר התנתה את תשלום שכר התובע במינוי מנכ"ל, והעלתה תנאי זה בפניו רק ביום 8.1.12. בסופו של דבר התובע זכה לקבל את שכרו רק בתום שתי שנות עבודה. נקבע כי אין כל הצדקה להלנת שכר זו במשך תקופה כה ארוכה, ומשהדבר עומד בניגוד לכללי מנהל תקין יש לפצות את התובע בגובה 2 משכורות בשיעור 50% משכר מנכ"ל.
בסיכומו של דבר נפסק לתובע סכום של 98,194 ₪ השווים ל-4 משכורות בגובה 50% משכר מנכ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובנוסף 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

ביטול פיטורי עובד הייטק בכיר שנעשו בחוסר תום לב

בש"א 3872/00 יורם גזית נ' אינטל ישראל (1974) בע"מ
ניתן ביום 13.2.01

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בהחלטה תקדימית, הוציא צו זמני המבטל פיטוריו של מהנדס בכיר באינטל והורה לחברה להחזירו לעבודה עד שתתקבל החלטה בתביעתו נגדה. יורם גזית, מהנדס מחשבים, החל לעבוד ב"אינטל ישראל" בשנת 1983. בשנת 2000 ניתנה לו שהות של שלושה שבועות למצוא עבודה חלופית באינטל, ואם לא יעלה בידו לעשות כן - יפוטר. לאחר שהתקבל לעבודה באינטל ירושלים, הודיעו לו כי שיבוצו מבוטל. בעקבות ביטול שיבוצו באינטל ירושלים לא מצא העובד מקום עבודה חילופי, ואף נוהל שיפור ביצועים, נוהל המקובל בחברה לשם מציאת עבודה חלופית במשך שלושה חודשים, לא יושם לגביו ועבודתו באינטל הסתיימה. העובד טען בבקשתו - כי כעובד יש לו זכות קניינית במקום עבודתו וכי הליכי הפיטורים נעשו שלא בתום לב ונומקו בטעם שונה מהסיבה האמיתית שבעטיה פוטר. לעומתו טענה אינטל - כי סיום עבודתו של העובד נעשה בהסכמה ולא בפיטורים, וכי שעה שמדובר במקום עבודה פרטי אין להחזיר עובד לעבודתו לאחר פיטורים והסעד שהוא זכאי לו, ככל שהוא זכאי לסעד, הינו פיצוי כספי. בהחלטתו קבע בית הדין, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הוצאת צו המונע את פיטוריו, והורה כי העובד יוחזר לעבודתו. בית הדין קבע על סמך הראיות, כי אינטל נהגה בחוסר תום לב כלפי העובד בכך ששללה ממנו הזדמנות הוגנת לנסות ולהשתלב בעבודה אחרת במסגרת תקופת "נוהל שיפור ביצועים". כן נקבע שאינטל היא זו שפיטרה את העובד ואין מדובר בסיום מוסכם של יחסי עבודה. עוד ציין בית הדין, כי לקח בחשבון בהחלטתו כי לעובד יש אופציות בחברה, אשר מועד מימושן חל באפריל 2001, עת ישלים בחברה חמש שנות עבודה ברציפות. בית הדין קבע כי שלילת הזכות למימוש האופציות על ידי פיטוריו של העובד שלושה חודשים לפני מועד מימושן - מהווה פגיעה קשה ולא פרופורציונלית בעובד. בנוסף, נפסק כי הוותק של העובד מקנה זכויות הולכות וגדלות ככל שתקופת העבודה ארוכה יותר. לאור 17 שנות הוותק של העובד, הדרגה הבכירה אליה הגיע והישגיו בעבר, וכן זכאותו למימוש האופציות - היה על אינטל למצות כל סיכוי להשארתו במסגרת העבודה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

זכויות עובדים "זמניים" לקביעות ופיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב

שלמה אהרון נ' עריית תל אביב -יפו עב 6017/03
ניתן ביום 10.5.06

בית הדין האזורי לעבודה בת"א קבע, כי עיריית ת"א תשלם פיצוי למפקח חופים שהועסק אצלה, כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לטענת התובע, אשר עבד במתכונת "עונתית" משך תשע עונות רחצה רצופות, כאשר מידי סוף עונת רחצה פוטר והועסק מחדש, הרי שמעמדו בנתבעת היה מעמד של "עובד זמני", ולאור הוותק שצבר - יש לראות בו עובד קבוע. ולפיכך התבקש ביה"ד להצהיר כי התובע הועסק כעובד קבוע, על הנפקויות המעמדיות והכלכליות שבקביעה זו. נפסק, כי מבחינת תום הלב וההגינות היה מקום להעביר את התובע לעבוד במסלול של קביעות, והיה מקום לראות ב'עונתיות' של התובע ככזו היוצרת מעמד של 'זמניות', אולם אין לאכוף על הנתבעת את המשך העסקתו. כאשר העברה ממעמד אחד למשנהו מצריכה פעולה קונסטיטוטיבית - עצם חלוף הזמן בתפקיד אינו מוביל בהכרח לרכישת מעמד חדש.
בסיכום נקבע, כי אף שאין להשיב את הגלגל לאחור ולהקנות לתובע מעמד קבוע, הרי שיש לקבוע כי סיום העסקתו נעשה שלא כדין, ויש לראות את סיום העסקתו כ"פיטורים שלא כדין" המזכים אותו בפיצוי גבוה. בהמשך, ולאחר מתן פסק הדין, הוענק לעובד מעמד של עובד קבוע כעובד דור א' המקנה זכויות כספיות נרחבות.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

גמלת ניידות וזכות לרכב רפואי

דב"ע נז/01-22 דבורה יגר נ' המוסד לביטוח לאומי

בית הדין הארצי פסק כי נכות לעניין זכאות לגמלת ניידות וזכאות לרכב רפואי הינה גם "נכות למעשה", ובכך הרחיב את רשימת הליקויים אשר היוו עד אותה עת כמעין רשימה סגורה לזכויות הנ"ל.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

פיצוי כספי בגין יצירת מצג של הבטחה

ת.א. 42306-11-10 יולן הנדסה נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון
ניתן ביום 11.2.15

התובעת, חברת הנדסה העוסקת בתחום תאורת מסלולים, סיפקה שירותי תכנון ופיקוח עליון בפרוייקט בבסיס חיל האוויר. התובעת טענה כי בעטייה של הנתבעת שכרה לא שולם כהלכה, מחד, וההשקעה בפרוייקט הייתה מעל ומעבר למסוכם ולמצופה, מאידך. כתוצאה מדרישות משרד הביטחון לשינוי ושדרוג התכניות ועריכתן מחדש, ולאחר שהתובעת הבחינה כי אין פרופורציה בין שכר טרחתה לבין העבודה שהושקעה על ידה, היא פנתה למשרד הבטחון בבקשות שונות לשינוי שיטת החישוב, כך ששכרה יחושב בהתאם לשעות עבודתה. הנתבעת טענה כי התובעת מבקשת לשנות בדיעבד את שיטת ההתקשרות בין הצדדים ושיטת תשלום שכר הטרחה שהוסכמו מראש. בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע כי אמנם מלכתחילה שיטת התשלום הייתה מחיר קבוע עם הצמדה לפי אחוזים. יחד עם זאת, ואף כי הנתבעת לא ביטאה במפורש הסכמה לשינוי תנאי החוזה לפי שיטת שעות העבודה ולא גזרה תחשיב אחר מהתחשיב המקורי, הרי שהנתבעת יצרה אווירה של הבטחה - אווירה שעודדה את התובעת להאמין ברצון הטוב כלפיה. נקבע כי אמנם מדובר באווירה ולא בהבטחה שלטונית, ואמנם אווירה אינה עולה כדי שינוי הסכם מפורש אך היא אינה נטולת משמעות כלכלית. בית המשפט קבע כי לאור ציפייתה והסתמכותה של התובעת יש לקבל את דרישותיה הכספיות בתחום חישוב שכר הטרחה, ולפסוק לה מחצית מסכום דרישתה בכתב התביעה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

התגוננות מפני תביעות לשון הרע

ת.א. 2806/06 בן קיש נ' החברה למתנסים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ ואח'
ניתן ביום 16.6.15

התובע הועסק על ידי הנתבעת 1, החברה למתנסים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ, כמנהל מתנ"ס נהריה. הנתבעות 2 ו- 3
היו מבקרות פנים מטעם החברה למתנסים , אשר הזמינה אותן לביצוע ביקורת במתנ"ס נהריה על פי חוק הביקורת הפנימית תשנ"ב-1992. לאחר שהתובע דיווח על התנהלות לקויה שעיקרה, לשיטתו, מינויים של 4 מקורבים לראש עיריית נהריה דאז, ולאחר שביקש את בדיקתה של ביקרת החברה - הוצא דו"ח ביקורת אשר פרט ליקויים אף בהתנהלותו של התובע. הדו"ח עסק בביקורת על התנהלות המתנ"ס וכלל התייחסות למספר מבוקרים, לרבות התובע. התובע העלה טענות הן לעניין פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע והן לעניין נזקים שנגרמו בעטיה של התרשלות הנתבעות, כטענתו.
לעניין טענת לשון הרע: התובע טען כי המבקרות העבירות את הדו"ח לעיונם של גורמים לא מוסמכים, כביכול - ראש מנהל ארגון הכספים בחברה, מנהל המחוז, יו"ר מועצת המנהלים של מתנ"ס נהרייה ונציג הסוכנות היהודית במועצת המנהלים של המתנ"ס. לטענתו הגורם היחיד המוסמך לפי סעיף 6(ב)(2) לחוק הביקורת הינו מנכ"ל החברה. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעות לפיה בהתאם לחוק הביקורת הדוח יימסר, בנוסף למנכ"ל, אף ל"ממונה" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק הביקורת אשר מפנה לסעיף 49(ב) לחוק החברות הממשלתיות תשל"ה-1975, הקובע שיש למסור את דוח הביקורת ליו"ר הדירקטוריון ולדירקטוריון. מכאן כי המבקרות פעלו על פי חובתן למסור להם את הדוח מתוקף תפקידם. עוד טען התובע כי המבקרות לא נקטו אמצעי זהירות על מנת להבטיח שדוח הביקורת לא יודלף לעיתונות, ועקב כך הדוח הודלף והתפרסמה כתבה בעניין בעיתון המקומי. נקבע כי הדוח לא הודלף על ידי המבקרות או גורם כלשהו מטעם החברה למתנסים, והתובע עצמו לא יודע על ימי מי הודלף הדוח ובאילו נסיבות. כן נקבע שהמבקרות נקטו במשנה זהירות, לרבות בכך שהקפידו לרשום על גבי כל עמוד ועמוד של הדוח שמדובר בחומר סודי ואין לעשות בו שימוש ופרסום ללא הרשאת הביקורת. מעבר לדרוש נקבע שבכל מקרה דוח הביקורת אינו בגדר פרסום אסור שכן סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מונה את הפרסומים שהם בגדר פרסומים מותרים, ובהם סעיף 13(9) המתייחס לפרסום שמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של הרשות המוסמכת לכך. משהחברה למתנסים כחברה ממשלתית היא רשות מוסמכת כהגדרת החוק הרי שהיא נכנסת לגדר סעיף 13 לחוק.
באשר לשאלת הרשלנות: נקבע כי לתובע ניתנה הזדמנות להגיב לכל אחד מהנושאים שנכללו בדוח, וכמו כן כל מסמך שביקש לעיין בו נמסר לעיונו. עוד נקבע כי למרות שלמבקרות הסמכות להוסיף המלצות בדוח לעניין הטיפול בכל מבוקר, הן בחרו שלא לעשות כן ולא המליצו על פיטורי התובע. נקבע כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתן המקצועי של המבקרות ואינו נכנס בנעלי הביקורת, משהתובע לא הצביע על פגמים היורדים לשורשו של עניין בהליך הביקורת או בהליך הסקת המסקנות. בנוסף נקבע כי לא הוכח שכתוצאה מדוח הביקורת נגרם נזק לתובע וכן גם לא הוכח כי לא הצליח להשתלב בעבודה בעטיו של דוח הביקורת. בנוסף נפסק כי לא הוכחה טענת התובע בדבר הטעייה והצגת מצגי שווא לעניין כוונה לשבצו בתפקיד אחר.
בית המשפט דחה את התביעה במלואה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

אחריות מוסד חינוכי בגין נזק גוף שנגרם לתלמיד

ת.א. 29337-11-10 אוריאל זגדון נ' מועצה אזורית שדות נגב ואח'
ניתן ביום 12.5.15

בהיותו בן 10, במסגרת קייטנה אותה ארגנה הנתבעת, נטרקה דלת ברזל על ידו של התובע. נקבע כי יש להטיל על המועצה האזורית ועל משרד החינוך אחריות לעצם קרות התאונה הן בשל מיגון לקוי של הדלת והן בהיעדר השגחה נאותה. הגם שהוכח שכבר בעת התאונה ידע משרד החינוך על סוג תאונות שכיח וקשה זה, לא נעשו הפעולות הנדרשות ולו בפן של הבאת הנושא למודעות הגורמים הרלבנטיים ודרישה לנקוט אמצעי זהירות מינימאליים בעת הכניסה לכיתות. הוטלה אחריות אף על יועץ הבטיחות שבדק את הדלת ומצא אותה תקינה.
עוד נפסק כי אף שהמומחה מטעם בית המשפט קבע שאין לקבוע נכות רפואית לתובע, ובית המשפט מקבל חוו"ד זו, הרי שיש מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר ואבדן כושר השתכרות, מאחר ויכול ותהא למגבלה ממנה הוא סובל השפעה על כושרו התעסוקתי. כמו כן, נפסק לתובע נזק לא ממוני מאחר ונפגע בגיל 10 בתקופת החופש הגדול והתאונה קטעה את אותו חופש ותוצאותיה ימשיכו ללוותו עד תום תוחלת חייו. בנוסף, נפסק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג'.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

פגיעה במהלך השירות הצבאי

ע"נ 24219-09-10 יצחק חנוך נ' משהב"ט - אגף השיקום - קצין התגמולים
ניתן ביום 22.2.15.

ערעור על קביעתו של קצין התגמולים לפיה רק מחצית מנכותו הכוללת של המערער אירעה לו בתקופת שירותו הצבאי ועקב השירות.
במהלך שירותו הצבאי, ביחידה קרבית, שיחק התובע כדור סל במסגרת שיעור מד"ס. במהלך המשחק חש בכאב עז בברכו השמאלית ולאחר בירור רפואי התברר כי קיים קרע ברצועות הברך.
נקבע כי אמנם המערער ספג מספר חבלות סיבוביות קודם לגיוסו לצה"ל ואמנם הייתה לו בעיה בברך שהיוותה כר נוח לקרע ברצועות הברך בשל משחק הכדור סל בשיעור המד"ס. אולם - הקביעה כי מצב זה תרם ל- 50% מנכותו של המערער אינה סבירה והיא מקפחת את המערער. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי ונקבע כי יש לייחס לחבלה בזמן השירות הצבאי 75% מסך הנכות הכוללת.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

חיוב רואי חשבון בגין רשלנות מקצועית

ת.א. 81133/00 MFT Group נ' גורפל
ניתן ביום 15.6.04

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי הנתבעים, רואי חשבון של חברה, נהגו ברשלנות כלפי החברה, ולפיכך חייבם בגין הנזקים שאירעו.
הנתבעים שימשו כרואי החשבון של החברה התובעת ויועציה הכספיים מיום הקמתה. החברה פעלה על פי הנחיות הנתבעים שלא לגבות מע"מ מהלקוחות תושבי חוץ של התובעת, וכן על פי הנחיות הנתבעים הציגה את החברה בפני רשויות המע"מ כחברה אשר עיסוקה במתן שירותי רפואה לתיירים. הנתבעים נתנו ייעוץ לתובע בגין המחירים וכיצד לגבותם. נקבע כי הנתבעים לא יידעו את התובע באשר למחלוקת המשפטית לגבי תשלום המע"מ באותן נסיבות, ואף יותר מכך - הנתבע לא ידע את כל הפרטים כדי לתת ייעוץ. בית המשפט קבע, כי הנתבעים היו אמורים לדעת כי רוב השירותים שנותנת התובעת הם שירותי רפואה החייבים במע"מ. בידי הנתבעים היו המסמכים על ההכנסות והם ערכו את כרטסת הנה"ח של התובעת והיו צריכים להגיע למסקנה העולה מהפסיקה, כי בדו"חות למע"מ כל המכירות הם בשיעור 0%. נקבע כי הנתבעים התרשלו בכך שנתנו ייעוץ מקצועי מבלי לברר את פרטי השירותים שנתנה התובעת ללקוחותיה, ומבלי שיתעדכנו בדין הראוי וכיאות.

לפסק הדין המלא לחץ כאן