עו"ד קורל אלון (דיני עבודה)
 
 
 
 
אלון קורל ושות',
 
משרד עורכי דין
 
 
 
 
 
 
 
 
 

פסקי דין בהליכים עקרוניים בהם ייצג המשרד

המשרד שותף לפסיקה מעצבת בנושאים שונים, כגון זכאות עובדי הייטק לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, אכיפת יחסי עובד-מעביד במסגרת צווים זמניים וקבועים, זכאות עובדי מדינה למעמד של קביעות, מעמד דירקטורים ויו"ר דירקטוריון בחברות ממשלתיות, זכאות לאופציות, איסור אפליה מחמת גיל וכן פסקי דין רבים נוספים המצויים בליבת העיסוק בדיני העבודה בעידן המודרני.

פסקי הדין בהם היה מעורב המשרד

פסקי דין בתחום דיני העבודה

מניעת העברת עובדת מתפקידה עקב אפליה מחמת גיל

סע"ש 45014-05-16 נינה שרצקי ציביאק נ' בנק דיסקונט לישראל
ניתן ביום 29.6.16

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי התובעת הופלתה מחמת גילה עת הוחלט להעבירה מתפקידה לתפקיד אחר בבנק והורה על השארתה בתפקידה.
התובעת עבדה בתפקידה האחרון כמדריכה במוזיאון הבנק "הרצללינבלום". בגיל 63 לאחר 23 שנים בתפקידי הדרכה בבנק החליט הבנק להעביר את התובעת לתפקיד פקידה זוטרה, תוך פגיעה בשכרה. לטענת הבנק, העברתה של התובעת מתפקידה בוצעה במסגרת רה-ארגון בבנק, והבחירה בה דווקא, מבין יתר המדריכים במוזיאון, נבעה מכך שהערכת העובד שלה הייתה נמוכה יותר. בית הדין קבע כי שיטת שקלול הציונים של הנתבע אינה מאפשרת להסתמך עליה בבחינת תפקוד התובעת, וכן קבע כי פער של מחצית הנקודה בין הערכת העובד של התובעת לזו של העובד שהקדים אותה אשר גילו לא גולה - פער בו תלתה הנתבעת את יהבה - אין בו כדי להרים את הנטל המוטל עליה להראות כי פעלה משיקולים ענייניים בבחירת התובעת דווקא. נקבע כי בהתחשב בוותקה, ניסיונה ושביעות הרצון מתפקודה של התובעת, מחד, והימנעות הנתבעת מהצגת נתונים לעניין תפקוד העובדים וגילאיהם, הרי שהנתבעת לא הציגה ראשית ראיה לקיומם של שיקולים ענייניים. עוד קבע בית הדין כי לתובעת לא ניתנה זכות הטיעון וכי ההחלטה על ניודה הייתה כבר מעשה עשוי עוד בטרם זו הובאה לידיעתה. לאור אלו זכתה התובעת לצו זמני המורה על הותרתה בתפקידה עד לתום בירור התביעה העיקרית.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
פיצוי כספי עקב אפליה מחמת גיל והתנהגות משוללת תום לב

פלונית נ' מדינת ישראל - חסוי (בית הדין הארצי)
ניתן ביום 26.12.12

התובעת עבדה בגוף בטחוני חשאי במשך שנים רבות. בקשת התובעת לקבלת תקן וקביעות סורבה, בין היתר, בטענה כי אין לה "אופק תעסוקתי" של עשר שנים מחמת גילה באותה עת, גיל 51. במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קבע בית הדין הארצי כי הכללת עניין הגיל במסגרת מכלול השיקולים, כמו גם נימוקים נוספים שהתגלו כבלתי נכונים, מהווים פגמים המצדיקים מתן פיצוי משמעותי לתובעת.
זכאות יו"ר דירקטוריון פעיל בחברה ממשלתית לשכר עבודה

סע"ש 23351-02-13 ד"ר רענן כהן נ' מדינת ישראל - רשות החברות הממשלתיות ואח'
ניתן ביום 18.2.16

הנתבע, בעבר שר בממשלת ישראל, כיהן כיו"ר דירקטוריון בנתבעת, אשר הינה חברה ממשלתית. התובע מונה כדירקטור בנתבעת ביום 17.1.11 ומינויו הפורמאלי כיו"ר דירקטוריון חל ביום 27.6.11. ביום 21.8.11 אישר שר האוצר תשלום ליו"ר דירקטוריון פעיל בחברה ממשלתית מסוגה של הנתבעת 2 בגובה 50% משכר מנכ"ל בחברה ממשלתית. ביום 30.3.11 התקיימה ישיבת דירקטוריון בה הסכימו כל הנוכחים כי תתבצע פניה למנהל רשות החברות הממשלתיות על מנת לאשר לתובע שכר זה. רק ביום 27.12.11 החליטה וועדת הסיווג על תשלום שכר התובע, וזאת רק החל מיום 21.8.11 ועד ליום 31.12.12. אף הגמול המאושר בגין תקופה זו שולם רק בסמוך להגשת התביעה.
בית הדין דחה את טענת הנתבעת 1 לפיה בין הצדדים לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד. אמנם הכלל הינו כי דירקטור הפועל רק במסגרת תפקידו בדירקטוריון, אף אם מקבל על כך משכורת, אינו נחשב כעובד. ואולם, אפשר שדירקטור יתקשר עם החברה בחוזה עבודה ואז ניתן יהיה לראותו כבעל תפקיד כפול. נקבע כי הנטל על התובע להוכיח ששימש גם כעובד החברה, במקביל להיותו דירקטור, והתובע הרים נטל זה משעמד בשלושה מבחנים אותם קבע בית הדין: 1) ניתן להבחין בין פעילותו כעובד לבין פעילותו כדירקטור 2) ניתן לקבוע את שכרו כעובד. 3) הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי ולא פיקציה. נקבע כי התובע הקדיש ממיטב זמנו ומרצו לטובת הקמת החברה וניהולה וכי הוא היה מעורב בכל הליכי ההקמה מעבר להליכי פיקוח ובקרה הנדרשים מיו"ר דירקטוריון, וכל זאת בהתאם להחלטות שהתקבלו בחברה על ידי כל הגורמים המעורבים, לרבות שרת החקלאות, בכירי משרד האוצר ומנכל רשות החברות הממשלתיות. יתרה מכך, התובע הציג חוזר שכר של רשות החברות הממשלתיות והראה כי מצוי בו הסכם עבודה אישי לתפקיד יו"ר דירקטוריון, במסגרתו מוענקים תנאים המוענקים לעובדים.
סוגיה נוספת בה הכריע בית הדין, הינה שאלת מועד תחילת כהונתו של התובע כיו"ר דירקטוריון. נקבע כי אין די בבחירת הדירקטוריון למנות אחד מחבריו לתפקיד יו"ר, ודרוש הליך תלת שלבי כקבוע בסעיף 24(א) לחוק החברות הממשלתיות. רק ביום 27.6.11 התקיימו כל שלבי ההליך. נקבע כי חרף העובדה שמדיניות שר האוצר באשר לשכר יו"ר פעיל בגובה 50% משכר מנכ"ל התקבלה רק ביום 21.8.11, הרי שעדיין יש לקבוע כי התובע זכאי לתשלום השכר מיום 27.6.11. זאת מאחר ובפעולתה לאישור השכר התנהלה הרשות תוך שיהוי ניכר ובלתי מוסבר. מנהל הרשות השתהה עם הפניה לשר האוצר במשך 4 חודשים, עד ליום 21.8.11, ואילו שר האוצר אישר את הבקשה עוד באותו היום. לפיכך נקבע כי התובע זכאי לשתי משכורות נוספות בגובה 50% משכר מנכ"ל (בגין התקופה 27.6.11 - 21.8.11) עוד נקבע כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב כאשר התנתה את תשלום שכר התובע במינוי מנכ"ל, והעלתה תנאי זה בפניו רק ביום 8.1.12. בסופו של דבר התובע זכה לקבל את שכרו רק בתום שתי שנות עבודה. נקבע כי אין כל הצדקה להלנת שכר זו במשך תקופה כה ארוכה, ומשהדבר עומד בניגוד לכללי מנהל תקין יש לפצות את התובע בגובה 2 משכורות בשיעור 50% משכר מנכ"ל.
בסיכומו של דבר נפסק לתובע סכום של 98,194 ₪ השווים ל-4 משכורות בגובה 50% משכר מנכ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובנוסף 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
גמול שעות נוספות לעובדי היי-טק

עב 911943/99 אלון ציגלר נ' נקסוס מערכות טלוקיישן בע"מ
ניתן ביום 31.10.05

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע, בניגוד לנורמה המקובלת בענף ההיי-טק, ובהתייחס לעתירת עובד בתחום ההיי-טק לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות, כי למרות שמעסיקתו של העובד (חברת נקסוס מערכות טלוקיישן בע"מ) שילמה לו שכר ראוי, הינו זכאי לתשלום בעד השעות הנוספות בהן עבד, אף בתקופת חברותו בהנהלתה המורחבת של החברה ועד לעת בה מונה לתפקיד מנהל בכיר בחברה.


לפסק הדין המלא לחץ כאן
ביטול פיטורי עובד הייטק בכיר שנעשו בחוסר תום לב

בש"א 3872/00 יורם גזית נ' אינטל ישראל (1974) בע"מ
ניתן ביום 13.2.01

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בהחלטה תקדימית, הוציא צו זמני המבטל פיטוריו של מהנדס בכיר באינטל והורה לחברה להחזירו לעבודה עד שתתקבל החלטה בתביעתו נגדה. יורם גזית, מהנדס מחשבים, החל לעבוד ב"אינטל ישראל" בשנת 1983. בשנת 2000 ניתנה לו שהות של שלושה שבועות למצוא עבודה חלופית באינטל, ואם לא יעלה בידו לעשות כן - יפוטר. לאחר שהתקבל לעבודה באינטל ירושלים, הודיעו לו כי שיבוצו מבוטל. בעקבות ביטול שיבוצו באינטל ירושלים לא מצא העובד מקום עבודה חילופי, ואף נוהל שיפור ביצועים, נוהל המקובל בחברה לשם מציאת עבודה חלופית במשך שלושה חודשים, לא יושם לגביו ועבודתו באינטל הסתיימה. העובד טען בבקשתו - כי כעובד יש לו זכות קניינית במקום עבודתו וכי הליכי הפיטורים נעשו שלא בתום לב ונומקו בטעם שונה מהסיבה האמיתית שבעטיה פוטר. לעומתו טענה אינטל - כי סיום עבודתו של העובד נעשה בהסכמה ולא בפיטורים, וכי שעה שמדובר במקום עבודה פרטי אין להחזיר עובד לעבודתו לאחר פיטורים והסעד שהוא זכאי לו, ככל שהוא זכאי לסעד, הינו פיצוי כספי. בהחלטתו קבע בית הדין, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הוצאת צו המונע את פיטוריו, והורה כי העובד יוחזר לעבודתו. בית הדין קבע על סמך הראיות, כי אינטל נהגה בחוסר תום לב כלפי העובד בכך ששללה ממנו הזדמנות הוגנת לנסות ולהשתלב בעבודה אחרת במסגרת תקופת "נוהל שיפור ביצועים". כן נקבע שאינטל היא זו שפיטרה את העובד ואין מדובר בסיום מוסכם של יחסי עבודה. עוד ציין בית הדין, כי לקח בחשבון בהחלטתו כי לעובד יש אופציות בחברה, אשר מועד מימושן חל באפריל 2001, עת ישלים בחברה חמש שנות עבודה ברציפות. בית הדין קבע כי שלילת הזכות למימוש האופציות על ידי פיטוריו של העובד שלושה חודשים לפני מועד מימושן - מהווה פגיעה קשה ולא פרופורציונלית בעובד. בנוסף, נפסק כי הוותק של העובד מקנה זכויות הולכות וגדלות ככל שתקופת העבודה ארוכה יותר. לאור 17 שנות הוותק של העובד, הדרגה הבכירה אליה הגיע והישגיו בעבר, וכן זכאותו למימוש האופציות - היה על אינטל למצות כל סיכוי להשארתו במסגרת העבודה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן

זכויות עובדים "זמניים" לקביעות ופיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב

שלמה אהרון נ' עריית תל אביב -יפו עב 6017/03
ניתן ביום 10.5.06

בית הדין האזורי לעבודה בת"א קבע, כי עיריית ת"א תשלם פיצוי למפקח חופים שהועסק אצלה, כפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. לטענת התובע, אשר עבד במתכונת "עונתית" משך תשע עונות רחצה רצופות, כאשר מידי סוף עונת רחצה פוטר והועסק מחדש, הרי שמעמדו בנתבעת היה מעמד של "עובד זמני", ולאור הוותק שצבר - יש לראות בו עובד קבוע. ולפיכך התבקש ביה"ד להצהיר כי התובע הועסק כעובד קבוע, על הנפקויות המעמדיות והכלכליות שבקביעה זו. נפסק, כי מבחינת תום הלב וההגינות היה מקום להעביר את התובע לעבוד במסלול של קביעות, והיה מקום לראות ב'עונתיות' של התובע ככזו היוצרת מעמד של 'זמניות', אולם אין לאכוף על הנתבעת את המשך העסקתו. כאשר העברה ממעמד אחד למשנהו מצריכה פעולה קונסטיטוטיבית - עצם חלוף הזמן בתפקיד אינו מוביל בהכרח לרכישת מעמד חדש.
בסיכום נקבע, כי אף שאין להשיב את הגלגל לאחור ולהקנות לתובע מעמד קבוע, הרי שיש לקבוע כי סיום העסקתו נעשה שלא כדין, ויש לראות את סיום העסקתו כ"פיטורים שלא כדין" המזכים אותו בפיצוי גבוה. בהמשך, ולאחר מתן פסק הדין, הוענק לעובד מעמד של עובד קבוע כעובד דור א' המקנה זכויות כספיות נרחבות.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
פיצויים עקב פיטורי עובד הייטק בכיר בחוסר תום לב ותוך הפרת הזכות לקבלת תפקיד חלופי

עב 1037/03 הנרי שוורצבאום נ' אפלייד מטריאלס ישראל בע"מ
ניתן ביום 4.10.06

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע כי פיטוריו של עובד חברת היי-טק בוותקו של התובע, מבלי שיוצע לו תפקיד חלופי בנתבעת חרף נכונותו לבצע כל תפקיד שיידרש ושעה שיש בפיטורים כדי לפגוע בערך האופציות שהיו ברשותו - מהווה, בנסיבות המקרה, התנהגות משוללת תום לב מצידה של הנתבעת. כמו כן, נפסק כי הנתבעת הפרה את חובתה לערוך לתובע שימוע, חובה החלה אף על גוף פרטי. עקב קביעות אלו נפסק לתובע סכום פיצויים גבוה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
ביטול פיטורי עובד הייטק בכיר כאשר הפיטורים נגועים בפגמים תוך שלילת צבר אופציות ומניות

הנרי שוורצבאום נ' אפלייד מטריאלס ישראל בע"מ בש"א 802/03
ניתן ביום 19.8.03

נקבע כי בנסיבות פיטוריו של המבקש, פיטורים הנגועים בפגמים תוך שלילת צבר אופציות ומניות, יש לאסור על המעביד לעשות כל מעשה אשר ימנע את מימוש האופציות בעתיד.


לפסק הדין המלא לחץ כאן
זכויות עובד שהתפטר עקב אי קידום מקצועי לפיצויי פיטורים

עב 300053/95 יהודה זלנקו נ' אלתא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ

נקבע כי היעדר קידום מקצועי לעובד בכיר בתחום הטכנולוגי, תוך מניעת קורסים והשתלמויות מקצועיות, עולה כדי סיבה של ממש להתפטרות בדין מפוטר, תוך קבלת מעטפת הזכויות המלאה כשל עובד שפוטר.
פסק דין זה נותן אף אמות מידה לעניין נושא ההתעמרות בעבודה וכיצד זה בא לידי ביטוי בעולם ההייטק והטכנולוגיה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
מתי תשלום גמול שעות נוספות גלובלי יהיה לגיטימי

ע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ
ניתן ביום 28.2.17

בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבעו הכללים לבחינת הלגיטימיות של גמול שעות נוספות גלובאלי. נקבע כי המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה הינה כי זכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק שעות עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל. תשלום גמול שעות נוספות גלובאלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי, אשר, כמכלול, שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות.
ההכרה בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה בפסיקה בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין היא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי של שבחוק. התנאים המרכזיים הם: צורת תשלום זו, ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה עבורן, צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת של העובד; שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי בממוצע מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח החוק; המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל כדי שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי; ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לגמול השעות הנוספות הגלובאלי; השכר וגמול שעות נוספות גלובאלי צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישות חקיקת המגן.
לעניין חובת השימוע נקבע כי הגם שהנתבעת לא יצאה ידי חובת השימוע, הרי שהפיצוי שנפסק בגין כך, בגובה מחצית שכרו החודשי של המערער, הינו סביר ואין מקום להתערב בו, וזאת בהתחשב בכך שהפיטורים נעשו משיקולים ענייניים, מחמת פער בתפיסות הניהוליות אליהן נלווה מתח בינאישי בין המערער למנהלו, אשר לא אפשר עוד יחסי עבודה תקינים.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
 
הכרה באירוע מוחי כתאונה בעבודה

בל 50732-11-13 זגדון עמוס נ' המוסד לביטוח לאומי
ניתן ביום 26.7.15

נקבע כי התובע לקה באירוע מוחי במסגרת עבודתו, לאחר ויכוח עם לקוח אשר צבר חוב לחנות המינימרקט אשר בבעלות התובע. נקבע כי אף שהתנהלו ויכוחים קודמים בין התובע ללקוח, הרי שויכוח זה היה יוצא דופן וחריג ביחס לקודמיו. כמו כן, נקבע כי סמיכות הזמנים בין הויכוח לבין הופעת תסמיני האירוע המוחי מצביעה על קשר סיבתי בין השניים.
בעקבות פסק הדין הודיע הביטוח הלאומי כי הוא מכיר באירוע כתאונת עבודה.


לפסק הדין המלא לחץ כאן
גמלת ניידות וזכות לרכב רפואי

דב"ע נז/01-22 דבורה יגר נ' המוסד לביטוח לאומי


בית הדין הארצי פסק כי נכות לעניין זכאות לגמלת ניידות וזכאות לרכב רפואי הינה גם "נכות למעשה", ובכך הרחיב את רשימת הליקויים אשר היוו עד אותה עת כמעין רשימה סגורה לזכויות הנ"ל.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

פסקי דין בתחום האזרחי

פיצוי כספי בגין יצירת מצג של הבטחה

ת.א. 42306-11-10 יולן הנדסה נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון
ניתן ביום 11.2.15

התובעת, חברת הנדסה העוסקת בתחום תאורת מסלולים, סיפקה שירותי תכנון ופיקוח עליון בפרוייקט בבסיס חיל האוויר. התובעת טענה כי בעטייה של הנתבעת שכרה לא שולם כהלכה, מחד, וההשקעה בפרוייקט הייתה מעל ומעבר למסוכם ולמצופה, מאידך. כתוצאה מדרישות משרד הביטחון לשינוי ושדרוג התכניות ועריכתן מחדש, ולאחר שהתובעת הבחינה כי אין פרופורציה בין שכר טרחתה לבין העבודה שהושקעה על ידה, היא פנתה למשרד הבטחון בבקשות שונות לשינוי שיטת החישוב, כך ששכרה יחושב בהתאם לשעות עבודתה. הנתבעת טענה כי התובעת מבקשת לשנות בדיעבד את שיטת ההתקשרות בין הצדדים ושיטת תשלום שכר הטרחה שהוסכמו מראש. בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי וקבע כי אמנם מלכתחילה שיטת התשלום הייתה מחיר קבוע עם הצמדה לפי אחוזים. יחד עם זאת, ואף כי הנתבעת לא ביטאה במפורש הסכמה לשינוי תנאי החוזה לפי שיטת שעות העבודה ולא גזרה תחשיב אחר מהתחשיב המקורי, הרי שהנתבעת יצרה אווירה של הבטחה - אווירה שעודדה את התובעת להאמין ברצון הטוב כלפיה. נקבע כי אמנם מדובר באווירה ולא בהבטחה שלטונית, ואמנם אווירה אינה עולה כדי שינוי הסכם מפורש אך היא אינה נטולת משמעות כלכלית. בית המשפט קבע כי לאור ציפייתה והסתמכותה של התובעת יש לקבל את דרישותיה הכספיות בתחום חישוב שכר הטרחה, ולפסוק לה מחצית מסכום דרישתה בכתב התביעה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
 
האם "תקלה משרדית" מהווה טעם המצדיק הגשת ערעור באיחור ניכר

ע"א 53506-11-16 מדינת ישראל משרד הביטחון נ' יולן חברה להנדסה בע"מ
ניתן ביום 26.2.17

המבקשת (המשיבה בערעור) הגישה בקשה לדחיית הערעור על הסף עקב הגשתו באיחור ניכר. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה על דחיית הערעור על הסף.
ביום 11.2.15 ניתן פסק דינו של בית המשפט השלום, בו התקבלה באופן חלקי תביעת המבקשת. במהלך פרק הזמן הקצוב להגשת ערעור על פסק הדין חלה שביתת הפרקליטים, אשר הסתיימה ביום 1.6.16. ביום 10.6.16 הגישה המשיבה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור מטעם המדינה, אליו צרפה את עותק כתב הערעור. בית המשפט קיבל את בקשת המדינה וקבע בהחלטתו מיום 10.9.15 כי "מוארך המועד להגשת ערעור למועד הגשתו בפועל". כמו כן, מזכירות בית המשפט הבהירה למשיבה (המערערת) כי עליה להגיש את הערעור במסגרת פתיחת תיק חדש. חרף זאת, המשיבה הגישה את הערעור מטעמה רק ביום 23.11.16, דהיינו, בחלוף שנה וחודשיים ממועד מתן ההחלטה על ארכה, וזאת אף מבלי להגיש בקשה למתן ארכה. בתגובתה לבקשה לדחיית הערעור על הסף טענה המשיבה כי האיחור נבע מ"תקלה" עקב "חלופי גברא" בפרקליטות.
בית המשפט קבע כי העובדה שלא צורף תצהיר לתגובת המשיבה התומך בטענה בדבר תקלה עקב חילופי גברא, פועלת לחובתה. כך גם פועלת לחובתה העובדה שהטענה נטענה בלשון רפה, בעלמא ומבלי לציין עובדות מינימאליות אודות אותם חילופים נטענים. נקבע כי בחלוף זמן כה רב קמה ציפיית המבקשת כי המשיבה זנחה את כוונתה לערער על פסק הדין, היא הסתמכה על מצג זה וקיימת לה מעין חסינות מפני ערעור. עוד נקבע כי משמדובר בנסיבות הקשורות "בבעל הדין או בבא כוחו", לרבות "תקלה משרדית", הרי שלא מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק את הגשת הערעור באיחור. ככל שהאיחור גדול יותר, ייטה בית המשפט לסרב למתן ארכה.
לבסוף נקבע כי משאין כל "טעם מיוחד" לאיחור כה ניכר, הרי שאין צורך להידרש לשאלת סיכויי הערעור.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
התגוננות מפני תביעות לשון הרע

ת.א. 2806/06 בן קיש נ' החברה למתנסים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ ואח'
ניתן ביום 16.6.15

התובע הועסק על ידי הנתבעת 1, החברה למתנסים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ, כמנהל מתנ"ס נהריה. הנתבעות 2 ו- 3
היו מבקרות פנים מטעם החברה למתנסים , אשר הזמינה אותן לביצוע ביקורת במתנ"ס נהריה על פי חוק הביקורת הפנימית תשנ"ב-1992. לאחר שהתובע דיווח על התנהלות לקויה שעיקרה, לשיטתו, מינויים של 4 מקורבים לראש עיריית נהריה דאז, ולאחר שביקש את בדיקתה של ביקרת החברה - הוצא דו"ח ביקורת אשר פרט ליקויים אף בהתנהלותו של התובע. הדו"ח עסק בביקורת על התנהלות המתנ"ס וכלל התייחסות למספר מבוקרים, לרבות התובע. התובע העלה טענות הן לעניין פרסום אסור לפי חוק איסור לשון הרע והן לעניין נזקים שנגרמו בעטיה של התרשלות הנתבעות, כטענתו.
לעניין טענת לשון הרע: התובע טען כי המבקרות העבירות את הדו"ח לעיונם של גורמים לא מוסמכים, כביכול - ראש מנהל ארגון הכספים בחברה, מנהל המחוז, יו"ר מועצת המנהלים של מתנ"ס נהרייה ונציג הסוכנות היהודית במועצת המנהלים של המתנ"ס. לטענתו הגורם היחיד המוסמך לפי סעיף 6(ב)(2) לחוק הביקורת הינו מנכ"ל החברה. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעות לפיה בהתאם לחוק הביקורת הדוח יימסר, בנוסף למנכ"ל, אף ל"ממונה" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק הביקורת אשר מפנה לסעיף 49(ב) לחוק החברות הממשלתיות תשל"ה-1975, הקובע שיש למסור את דוח הביקורת ליו"ר הדירקטוריון ולדירקטוריון. מכאן כי המבקרות פעלו על פי חובתן למסור להם את הדוח מתוקף תפקידם. עוד טען התובע כי המבקרות לא נקטו אמצעי זהירות על מנת להבטיח שדוח הביקורת לא יודלף לעיתונות, ועקב כך הדוח הודלף והתפרסמה כתבה בעניין בעיתון המקומי. נקבע כי הדוח לא הודלף על ידי המבקרות או גורם כלשהו מטעם החברה למתנסים, והתובע עצמו לא יודע על ימי מי הודלף הדוח ובאילו נסיבות. כן נקבע שהמבקרות נקטו במשנה זהירות, לרבות בכך שהקפידו לרשום על גבי כל עמוד ועמוד של הדוח שמדובר בחומר סודי ואין לעשות בו שימוש ופרסום ללא הרשאת הביקורת. מעבר לדרוש נקבע שבכל מקרה דוח הביקורת אינו בגדר פרסום אסור שכן סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מונה את הפרסומים שהם בגדר פרסומים מותרים, ובהם סעיף 13(9) המתייחס לפרסום שמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של הרשות המוסמכת לכך. משהחברה למתנסים כחברה ממשלתית היא רשות מוסמכת כהגדרת החוק הרי שהיא נכנסת לגדר סעיף 13 לחוק.
באשר לשאלת הרשלנות: נקבע כי לתובע ניתנה הזדמנות להגיב לכל אחד מהנושאים שנכללו בדוח, וכמו כן כל מסמך שביקש לעיין בו נמסר לעיונו. עוד נקבע כי למרות שלמבקרות הסמכות להוסיף המלצות בדוח לעניין הטיפול בכל מבוקר, הן בחרו שלא לעשות כן ולא המליצו על פיטורי התובע. נקבע כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתן המקצועי של המבקרות ואינו נכנס בנעלי הביקורת, משהתובע לא הצביע על פגמים היורדים לשורשו של עניין בהליך הביקורת או בהליך הסקת המסקנות. בנוסף נקבע כי לא הוכח שכתוצאה מדוח הביקורת נגרם נזק לתובע וכן גם לא הוכח כי לא הצליח להשתלב בעבודה בעטיו של דוח הביקורת. בנוסף נפסק כי לא הוכחה טענת התובע בדבר הטעייה והצגת מצגי שווא לעניין כוונה לשבצו בתפקיד אחר.
בית המשפט דחה את התביעה במלואה.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
אחריות מוסד חינוכי בגין נזק גוף שנגרם לתלמיד

ת.א. 29337-11-10 אוריאל זגדון נ' מועצה אזורית שדות נגב ואח'
ניתן ביום 12.5.15

בהיותו בן 10, במסגרת קייטנה אותה ארגנה הנתבעת, נטרקה דלת ברזל על ידו של התובע. נקבע כי יש להטיל על המועצה האזורית ועל משרד החינוך אחריות לעצם קרות התאונה הן בשל מיגון לקוי של הדלת והן בהיעדר השגחה נאותה. הגם שהוכח שכבר בעת התאונה ידע משרד החינוך על סוג תאונות שכיח וקשה זה, לא נעשו הפעולות הנדרשות ולו בפן של הבאת הנושא למודעות הגורמים הרלבנטיים ודרישה לנקוט אמצעי זהירות מינימאליים בעת הכניסה לכיתות. הוטלה אחריות אף על יועץ הבטיחות שבדק את הדלת ומצא אותה תקינה.
עוד נפסק כי אף שהמומחה מטעם בית המשפט קבע שאין לקבוע נכות רפואית לתובע, ובית המשפט מקבל חוו"ד זו, הרי שיש מקום לפצות את התובע בגין הפסדי שכר ואבדן כושר השתכרות, מאחר ויכול ותהא למגבלה ממנה הוא סובל השפעה על כושרו התעסוקתי. כמו כן, נפסק לתובע נזק לא ממוני מאחר ונפגע בגיל 10 בתקופת החופש הגדול והתאונה קטעה את אותו חופש ותוצאותיה ימשיכו ללוותו עד תום תוחלת חייו. בנוסף, נפסק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג'.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
פגיעה במהלך השירות הצבאי

ע"נ 24219-09-10 יצחק חנוך נ' משהב"ט - אגף השיקום - קצין התגמולים
ניתן ביום 22.2.15.

ערעור על קביעתו של קצין התגמולים לפיה רק מחצית מנכותו הכוללת של המערער אירעה לו בתקופת שירותו הצבאי ועקב השירות.
במהלך שירותו הצבאי, ביחידה קרבית, שיחק התובע כדור סל במסגרת שיעור מד"ס. במהלך המשחק חש בכאב עז בברכו השמאלית ולאחר בירור רפואי התברר כי קיים קרע ברצועות הברך.
נקבע כי אמנם המערער ספג מספר חבלות סיבוביות קודם לגיוסו לצה"ל ואמנם הייתה לו בעיה בברך שהיוותה כר נוח לקרע ברצועות הברך בשל משחק הכדור סל בשיעור המד"ס. אולם - הקביעה כי מצב זה תרם ל- 50% מנכותו של המערער אינה סבירה והיא מקפחת את המערער. לפיכך התקבל הערעור באופן חלקי ונקבע כי יש לייחס לחבלה בזמן השירות הצבאי 75% מסך הנכות הכוללת.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
חיוב רואי חשבון בגין רשלנות מקצועית

ת.א. 81133/00 MFT Group נ' גורפל
ניתן ביום 15.6.04

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי הנתבעים, רואי חשבון של חברה, נהגו ברשלנות כלפי החברה, ולפיכך חייבם בגין הנזקים שאירעו.

הנתבעים שימשו כרואי החשבון של החברה התובעת ויועציה הכספיים מיום הקמתה. החברה פעלה על פי הנחיות הנתבעים שלא לגבות מע"מ מהלקוחות תושבי חוץ של התובעת, וכן על פי הנחיות הנתבעים הציגה את החברה בפני רשויות המע"מ כחברה אשר עיסוקה במתן שירותי רפואה לתיירים. הנתבעים נתנו ייעוץ לתובע בגין המחירים וכיצד לגבותם. נקבע כי הנתבעים לא יידעו את התובע באשר למחלוקת המשפטית לגבי תשלום המע"מ באותן נסיבות, ואף יותר מכך - הנתבע לא ידע את כל הפרטים כדי לתת ייעוץ. בית המשפט קבע, כי הנתבעים היו אמורים לדעת כי רוב השירותים שנותנת התובעת הם שירותי רפואה החייבים במע"מ. בידי הנתבעים היו המסמכים על ההכנסות והם ערכו את כרטסת הנה"ח של התובעת והיו צריכים להגיע למסקנה העולה מהפסיקה, כי בדו"חות למע"מ כל המכירות הם בשיעור 0%. נקבע כי הנתבעים התרשלו בכך שנתנו ייעוץ מקצועי מבלי לברר את פרטי השירותים שנתנה התובעת ללקוחותיה, ומבלי שיתעדכנו בדין הראוי וכיאות.

לפסק הדין המלא לחץ כאן
ליקויי בנייה והפרת הסכם מכר דירה מצד חברת בנייה

ת.א. 1420/97 ענבל שף נ' נידר בע"מ
ניתן ביום 13.9.00

ת.א. 103693/00 עזאני גאולה נ' חברת שולמית ברדה חברה לבנין בע"מ, מיום 7.6.04
ניתן ביום 7.6.04